1. בפני תביעה כספית על סך 455,639 ש"ח.
2. הנתבעת 1 לא התגוננה כנגד התביעה ולפיכך ניתן נגדה פסק דין. פסק דין זה מתייחס למערכת היחסים שבין התובע לנתבע 2.
3. התובע הינו תושב טירת הכרמל, אשר יצא לגמלאות בשנת 2000. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הינו עו"ד במקצועו.
טענות התובע
4. בשנת 2000 הוא פרש לגמלאות ממקום עבודתו כמנהל אחזקה בטכניון והוא קיבל כספי פיצויים. הוא חיפש אפיק להשקעת כספיו. הוא פתח עסק לנכיון שיקים עם אדם בשם דב לוי (להלן: "לוי"), אשר ניהל עסק לנכיון שיקים ומתן שירותים משפטיים בקניון "לב העיר" (להלן: "הקניון"), בטירת הכרמל. בעסק זה הוא השקיע כ-100,000 ש"ח, כאשר הוא רכש שיקים של אנשים שונים באמצעות לוי ונקט בפעולות לגבייתם. הוא מסר את השיקים למספר עורכי דין לצורך טיפול בגביה, ובין היתר הוא מסר חלק לנתבע. התובע לא ראה ברכה באפיק השקעה זה, שכן הסכומים שהצליח לגבות היו מזערים.
5. הוא חיפש אפיק נוסף להשקעת כספי הפיצויים שקיבל בפרישתו. בשנת 2000 הוא איתר את הנתבעת כמי שרצתה למכור את דירתה שברח' בר אילן 9 בקרית אתא (להלן: "הדירה" או "דירת קרית אתא"). הקשר עם הנתבעת נוצר באמצעות לוי, שעסק גם בתחומי הנדל"ן ובאמצעות מר שמעון גריז ז"ל (אביו של הנתבע), שבינתיים הלך לבית עולמו, שעסק בתיווך מקרקעין בזמנו וגם הוא מיקם את משרדו בקניון. הוא סיכם עם הנתבעת כי ירכוש את הדירה תמורת 105,000$ כערכם בשקלים אז לפי שער של 4.12 ש"ח, שעומדים על 432,600 ש"ח. הגם שלא נערך הסכם בכתב בין הצדדים, התובע שילם לנתבעת את התמורה בגין הדירה והחזקה בה נמסרה לו. מאותו שלב החל לנהוג בדירה מנהג בעלים ולהשכירה כנכס מניב.
6. בשלב מסויים הנתבע ליווה את התובע בכל הקשור לעסקה של רכישת הדירה. בקשר לדירה עצמה אין לתובע טענות כלפי הנתבע. התובע מודה בכך שהנתבע השלים את העסקה וביצע את הפעולות הנדרשות לכך, ובסופו של דבר הזכויות בה נרשמו על שמו. טענות התובע כלפי הנתבע מתייחסות להמשך.
7. לאחר שהתובע סיכם עם הנתבעת את רכישת הדירה, התברר שחלק מהזכויות בה רשומים על שם שני ילדיה הקטינים ולפיכך יש צורך באישור בית המשפט לענייני משפחה לעסקה. הנתבע הגיש בקשה לצורך כך ובית המשפט קבע מספר תנאים לביצוע העסקה, אשר אחד מהם היה כי יופקדו בחשבון בנק סגור לטובת כל אחד מהקטינים סכום של 77,500 ש"ח (סה"כ 155,000 ש"ח), עד הגיעם לגיל 18. לסכום זה ייקרא "הסכום הנוסף".
8. התובע לא רצה לשלם את הסכום הנוסף תמורת הדירה, שכן הוא היה מעבר לתמורה המלאה ששולמה לנתבעת על פי ההסכמה ביניהם. מצד שני, הוא רצה להשלים את העסקה של קניית הדירה. לפיכך פנה בייעוץ לנתבע. בליווי מקצועי של הנתבע הוסכם עם הנתבעת, שהסכום הנוסף יופקד ע"י התובע על מנת שאפשר יהיה להשלים את העסקה של קניית הדירה. עם זאת סכום זה יהווה הלוואה של התובע לנתבעת, אשר תוחזר לו כאשר שני הקטינים יגיעו לגיל 18, שכן אז ניתן יהיה לשחרר את הכסף שהופקד בבנק לטובתם. הסכם הלוואה נערך בהתאם. כבטוחה להחזר הלוואה הנתבעת שיעבדה לטובת התובע דירה אחרת שהייתה בבעלותה ברח' החרוב 1/14 בטירת הכרמל (להלן: "דירת טירת הכרמל"). השעבוד נרשם ברשם המשכונות ביום 14.3.02.
9. כאשר הגיעו ילדי הנתבעת לגיל 18, הנתבעת לא החזירה לתובע את ההלוואה, דהיינו את הסכום הנוסף. לפיכך התובע פתח בהליכי הוצל"פ לצורך מימוש המשכון על דירת טירת הכרמל. אז התברר שעל דירת טירת הכרמל רשום משכון קודם לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (אשר נרשם ביום 13.8.01), ולפיכך לא ניתן היה לממש את המשכון לטובת התובע. בעניין זה התובע ניהל הליכים משפטיים עד ביהמ"ש העליון, כאשר בסופו של דבר נקבע בתיק רע"א 203/08 מפי כב' השופט ס. ג'ובראן בהחלטה מיום 17.9.08, כי זכויות בנק דיסקונט גוברות על זכויות התובע בכל הקשור לדירת טירת הכרמל.
10. בהעדר יכולת לגבות חזרה את הסכום הנוסף מהנתבעת, ו/או לממש את המשכון על דירת טירת הכרמל, נגרם לו נזק של 155,000 ש"ח קרן. כן טען התובע ששילם לנתבעת, במסגרת הסכם הלוואה, סכום נוסף של 6,500 ש"ח, שגם אותו היא התחייבה להחזיר, ולפיכך יש להוסיף סכום זה על נזקיו. לטענת התובע הנזק שנגרם לו עומד נכון ליום הגשת התביעה על סכום התביעה, שהוא גובה החוב בתיק ההוצל"פ שהתובע פתח לצורך החזר ההלוואה.
11. טענתו העיקרית והמרכזית של התובע כנגד הנתבע היא, שהנתבע התרשל מבחינה מקצועית בכל הקשור לייצוגו בעניין הסכם ההלוואה, ו/או בקשר לרישום המשכון לטובתו על דירת טירת הכרמל. לטענתו הנתבע לא ביצע בדיקה פשוטה שניתן היה לבצע אצל רשם המשכונות. לו הנתבע היה מבצע בדיקה זו היה מגלה, שמספר חודשים לפני רישום המשכון לטובת התובע כבר היה רשום על הדירה משכון לבנק דיסקונט. לפיכך, הוא יכול היה לייעץ לתובע שלא ליתן את ההלוואה ו/או לדרוש מהנתבעת בטוחה אחרת. מאחר ולא ביצע בדיקה זו ולא נתן לתובע את הייעוץ המתאים, התובע נתן את ההלוואה ומדובר בכספים שירדו לטמיון ובכך נגרם לו נזק. לפיכך, תביעה זו הוגשה גם נגד הנתבע. במכתב מיום 5.8.08, שנשלח לנתבע באמצעות בא כוחו הנוכחי, הוא פירט טענה זו בצורה קצרה וקולעת. מכתב זה צורף כנספח יב' לכתב התביעה.
טענות הנתבע
12. הנתבע מכחיש את התביעה נגדו ואת עיקר טענות התובע ביחס למתן שירותים משפטיים.
13. הנתבע מודה בכך שנתן לתובע היקף מצומצם של שירותים משפטיים בעסקו בקשר לנכיון שיקים. ביחס לשירותים אלה אין לתובע טענות. עד חודש דצמבר 2001, הוא כלל לא ידע על עסקה שנרקמה בין התובע לבין הנתבעת לרכישת דירת קרית אתא, הוא לא היה מעורב בעסקה זו בשום צורה ואופן ולא היתה לו כל נגיעה אליה. התברר לו בדיעבד, שככל הנראה התובע הגיע עם הנתבעת לסיכום בדבר רכישת הדירה בשנת 2000. הנתבעת הגישה ביום 14.6.00 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה במסגרת תיק תמ"ש 21530/00, לאשר את העסקה. האפוטרופוס הכללי הגיב לבקשה. תמצית התגובה היא ששווי הדירה על פי הערכת השמאי הממשלתי הינה 620,000 ש"ח, וכי לילדיה הקטינים של הנתבעת 1/4 מזכויות הדירה, אשר עומדים על 155,000 ש"ח. מאחר וחובותיה של הנתבעת הגיעו לסך של 320,000 ש"ח, האפוטרופוס הכללי לא התנגד לעסקה ובלבד שזכויות הקטינים יובטחו באמצעות הפקדה לחשבון בנק. בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 6.12.00, קבע כי על הנתבעת לפעול כאמור בתגובת האפוטרופוס, ולפיכך דחה את הבקשה במתכונתה הנוכחית. עד שלב זה כאמור, הנתבע לא ידע על העסקה של דירת קרית אתא, לא היה מעורב בה בשום צורה שהיא, לא הגיש את הבקשה לבית המשפט ולא הייתה לו נגיעה לעניין.
14. לאחר החלטת בית המשפט הנ"ל, התובע והנתבעת פנו אליו וביקשו שרות נקודתי וספציפי של הגשת בקשה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה, לאשר את העסקה של דירת קרית אתא. התובע והנתבעת הגיעו אליו באמצעות לוי, שהיה מפנה אליו מידי פעם עבודה משפטית. לפיכך, ביום 2.12.01 הגיש בקשה חדשה לאישור העסקה. בבקשה זו, אשר לוותה בתצהיר של הנתבעת, נכתב שמחיר הדירה יעמוד על 609,000 ש"ח וכי הנתבעת מצאה רוכש לדירה, הכוונה לתובע, אשר יפקיד מתוך תמורת הדירה סכום של 77,500 ש"ח עבור כל קטין בחשבון בנק סגור. שוב בית המשפט ביקש את תגובת האפוטרופוס הכללי. האפוטרופוס הודיע שלאור מצב נכסי הנדל"ן בארץ, יש להניח ששווי הדירה לא עלה, ולאור הסכמת הרוכש להפקיד את הכסף לטובת זכויות הקטינים הוא הסכים למכר. בעקבות זאת בית המשפט לענייני משפחה אישר את העסקה בהחלטה מיום 9.5.02.
15. בהמשך התובע הביא אליו אישורי הפקדות בנק לטובת קטיני הנתבעת, אותם הגיש לבית המשפט. כמו כן התובע והנתבעת הציגו בפניו הסכם מכר ביחס לדירת קרית אתא מיום 5.3.02. למרות שהסכם המכר לא נערך על ידו, ולמעשה לא היה לו שום קשר לביצועו, הוא דיווח לרשויות השונות בגין העסקה, הוא ביצע את הפעולות לצורך רישום הזכויות בדירה על שם התובע ובכך הסתיים הטיפול המשפטי שנתן לתובע ו/או לנתבעת. על פי הבנתו מי שערך את הסכם המכר היה לוי, אשר ליווה את התובע ואת הנתבעת בכל הקשור לעסקה, וככל הנראה בכל הקשור להסכם ההלוואה שנערך לאחר מכן, ושיעבוד דירת טירת הכרמל לטובת התובע.
16. הנתבע מכחיש כל קשר לעסקת ההלוואה, לרישום משכון לטובת התובע על דירת טירת הכרמל, או לכל מעורבות בעניין. לטענת הנתבע הוא מעולם לא ייעץ לתובע בקשר להלוואה של 155,000 ש"ח, לא טיפל בעניין, לא ערך את המסמכים המשפטיים בעניין, ולא היתה לו כל נגיעה לכך. הוא התבקש ליתן טיפול משפטי נקודתי, שכלל הגשת בקשה מחודשת לבית המשפט לענייני משפחה לצורך קבלת אישור עסקת המכר של דירת קרית אתא, ואת זה הוא עשה בהצלחה. לאחר מכן התבקש ליתן טיפול משפטי נקודתי של דיווח על העסקה והעברת הזכויות על שם התובע בדירה זו, לאחר שהוצג לו הסכם המכר שלא הוא ערך אותו, וגם את זה הוא עשה בהצלחה. מעבר לכך לא נתן לתובע כל טיפול משפטי (חוץ מטיפול מצומצם בעניין גביית שיקים שניתן לתובע לפני כן) ובוודאי שלא התרשל כלפי התובע.
דיון